יש כמה אנשים שאני מכיר שיש להם סוג של אהבה אישית למשהו מסוים, שהם מאוד מאוד אוהבים לעשות…

אחד אוהב לרכב על טרקטורון ביער קרית גת, וזה ממש גם אם יבוא בערב, זה ממש יעשה לו את היום….

ויש אחד שאחד הדברים שממלאים אותו בסיפוק, זה להקדיש שעה בשבוע לעזור לחלק סלים למשפחות נזקקות, הוא יעלה על יצועו בסוף היום בהרגשה של "עשיתי את זה"…

ויש אחד שחייב הליכה אפילו שהוא אחרי עבודה הוא חייב לנשום אויר

אך יש כאלה שאוהבים לראות תמונות…

כן, ממש כך, לנבור באלבומים ישנים ולראות את התמונות החצי כתומות חצי צבעוניות, ולהנות מאיך הייתה נראית סבתא רבא של אמא, או איזה צדיק היה סבא רבא של אבא, ומה הוא השאיר אחריו…

ותמיד זה יסתיים בפליטה של אנחה קלה: "אח… איך הם חיו, ואיך אנחנו חיים היום"?

"לא הבדל שמים וארץ"?

כנראה שכן..

אך בל נשכח, שגם הם בזמנם גם הם הסתכלו אחורה בשושלת, איך הסבתות והסבים שלהם חיו, וגם הם אמרו: "איזה חיים היה להם ואיזה חיים יש לנו, אולי נהיה כמוהם, לפחות במקצת"?

ברוכים הבאים למסע של החיים…!

זהו מין מסוע כזה שכולם עוברים אותו, בין לטוב ובין למוטב ועם כלים נכונים ובריאים, לנפש, לסובבים, יוכל לעבור באמונה חזקה ואיתנה בהקב"ה, שכן אפשר להאמין בכוחות שלנו ולהיות כמו אבותינו, וזו עבודת האדם לדעת שהדבר הכי גדול שהוא צריך לחזק בנפשו זה האמונה, כי ככה היו האבות, ככה היו הסבים, הסבתות!, ולמה שאנחנו לפחות לא נשתדל לחיות בדרגת אמונה ובטחון שהם חיו, באמונה ובעבודת ה'?

הבה נפנה אור הזרקורים מדיון זה ונעבור היכן אנו רואים זאת בפרשת השבוע:

אומרת התורה הקדושה (לא,א): "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן".

וכך גם בהמשך הפרשה: "ויסעו ויחנו, ויסעו ויחנו, ויסעו ויחנו"…

מ"ב מסעות…

וכותב רש"י הקדוש: "למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום" וכו'.

וביאר על כך חידוש נפלא ביותר הגאון ר' שמשון רפאל הירש בביאורו לחומש, וזה לשונו:

"סיבות שונות יכלו להביא לידי כך שהתורה תכלול את הרשימה הזאת של המסעות ומקומות החניה במדבר. שורה שלימה של מאורעות וחוויות הייתה קשורה לאותם המסעות ומקומות החניה. היו אלו מאורעות שעברו על המשפחות ועל השבטים, וראוי היה שבני המשפחות והבאים אחריהם יזכרו את מה שאירע לאבותיהם. אולם מאורעות אלה אינם רשומים בתורה הפונה אל כלל האומה, והם מסורים איפוא במסורת וכו', אפשר שעקבות נדודי אבותינו במדבר נשתמרו במקומות אלה בתקופה הקרובה והרחוקה יותר, וכך ניתנה הזדמנות לבנים ולנכדים לבקר את המקומות האלה, כי שם נתגלה ה' בפלא הנהגתו במדבר, ושם נודע שה' שוכן בארץ, עובדה זו נתגלתה בדברי ימי האבות, והבנים יכלו לשוות אותה לנגדם במקום ההתגלות עצמה וכו', עצם מראה המקומות האלה במדבר היה בו כדי להעיד על המהות האלוהית של דברי ימי יסוד ישראל!" (כבד העיד על כך הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג 

פ"נ).

והדברים מבהילים הרעיון – יכול להיות שעם ישראל עבר מ"ב מסעות לא סתם, אלא בשביל מורשת שתישאר קדימה, בשביל שיבואו אלפי שנים קדימה הבנים ויראו מה עברו אבותיהם, והם ילמדו מזה, בשביל לדעת פלאי הנהגת ה', "שה' שוכן בארץ", יבחינו את הנהגת ה' ואת האמונה שהייתה לאבותיהם, ואמנם רבו הפירושים בענין זה, אך דומה שדבר זה יסודי מאוד ועמוק מאוד בנפש האדם, כי אמונה מלשון "אמון", אני מאמין בכל ליבי שכל מה שקורה זה מהקב"ה, וכך מסעות עם ישראל הנחילו זאת לבניהם, וזה "דברי ימי יסוד ישראל".

אספר לכם משהו אישי שיש בו מן המורשת לדורות הבאים:

משפחתה של סבתי תחי', משתייכת לשושלת המפוארת של הצדיק ר' שאול נחמיאס זצוק"ל, בעל ה"ויאמר שאול", סיפורנו מספר את סיפורה של אביה ואמה של סבתי אשר משפחתם חלשה על שוק התמרים והאגוזים אז במרוקו, כשאביהם נפטר לא רצה מור אביה של סבתי לקחת חלק בירושה של אביו שהיה עשיר גדול במושגים של אז, אלא אמר לאחיו: "חשקה נפשי בתורה, קחו את הכל אליכם, אבל אם אתם יכולים תשאירו לי חלק קטן"..

וכך הוי..

כל שבוע אחיו היו מביאים עבורו שני שקים של תמרים ואגוזים, אחד היה מחלק למשפחתו ולעניים, והשני עימו היה מתפרנס כדי כלכלת הבית…

פעם אחת, הצליח במסחרו ונשאר לו עודף, החליט "לפנק" את בני המשפחה וקנה להם דגים לארוחה באמצע שבוע, הביא את הדגים לאשתו ואמר לה: "תכיני לילדים את הארוחה, אני הולך לבית הכנסת ועוד מעט חוזר"…

כשחזר, הילדים כבר ישבו וביניהם גם סבתי תחי', ואכלו את ארוחת הצהרים, פתאום אמר הסבא לרעייתו בנימת התעניינות:

"סוליקה, הכנת את כל הדגים"?

אמרה לו: "כן, בוודאי אסידי[אדוני] לא השארתי כלום"..

הסתכל עליה שוב ושאל: "סוליקה, הכנת את כל הדגים"?

כשראתה שהוא מתעקש, אמרה לו: "נכון, השארתי אחד למחר"…

אמר לה: "סוליקה, לא טוב עשית, אנחנו צריכים שיהיה לנו אמונה חזקה בהקב"ה, שאם היום נתן לנו מתנת חינם מידו הרחבה מה יהיה מחר זה ה' יעזור, ולכן אנו לא צריכים לשמור את הדג, כי הילדים שלנו צריכים לראות את האמונה והבטחון בהקב"ה..

ואם הם אמרו כך מה נגיד אנחנו?

שבת שלום ומבורך!!!

===

המאמר נכתב לרפואת 

בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו

בתושח"י

וכן לרפואת סבתותי 

מרת שמחה בת איזה תחי'

מרת פרלה זוהרה בת סוליקה תחי'.

בתושח"י.